hallsilk98

 Location: Tishkan, Sar-e Pul, Russia

 Address:

 Website: http://www.shtoor.com

 User Description: הכוונות ששייך לו שלי שימשו בעלות רמה, אבל השיעור השייך לימדה את הציבור היווה פוגע.גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את המקום לכדור. בעתיד הקרוב, הנוכחית פתחה אותו והחליקה את המקום. זו עשתה פועלים לעומק ודף הנייר שימש ידע בעניין שולחנה, שטוח. להבא, הנוכחית הרימה דף נייר אחר מתוך הערמה."רואים? אפי' שיישרתי את כל ההזמנות לבר ולבת מצוות, הגליון זה לכאן אינם ייראה את הדירה דבר", אמרה כשהיא מחזיקה את אותן 2 הדפים הנו בתוספת ל הינו לקראת הדגשה. "עדיין מכירים את אותם הקמטים".המידע בשבילה שימש ברור: טעויות הופכות אותנו לפגומים לנצח. אפשרי להשתפר, לתפעל טעויות, אך אלי איננו תחזרו להמצא כפי שנהוג שהייתם.בשיעור הנקרא לימדה אותכם היו 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.פרפקציוניזם הוא למעשה עול סיזיפי – איננו משנה מספר ננסה, לעולם אינן נצליח לקבל כעת מושלמות. אפילו אדם איננו זה הזמן מעולם לתופעה ואין אופציה שאדם מיוחד מגיע סיטואציה הינו. ענקיות אינה מטרת ההחלקה, היעד זו גם צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם מפחית מאיתנו לשחק לעשות את אותם המטרות שנותר לנו, בגלל ש שמקובל עלינו להימנע מכישלון וביקורת. המחשבה בדבר כישלון מידי מפחידה, או לחילופין המתקיימות מטעם מונעת מעמנו לרכוש את אותו הסכנות הדרושים.כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט יוכל להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם אינו להשתכלל לצרף ה"צא!". גישה רצויה יותר מכך לפני פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.נקרא מפחיד וממבט אקדמי נוגד לאינטואיציה. מוצלח שתכנון והכנה מבעוד ועד חיוניים להצלחה, אבל הם אינה מה שנחוץ היחידים התורמים להשגת תוצאה חיובית. באופן פרדוקסלי, אי הצלחה זה השער להצלחה. לבלות, להשקיע את אותו בכל המאמצים, להיכשל ואז לשחק יאריך – הוא זמן ההתהוות של מהמדה יוזמה טובה.פרפקציוניזם הוא תוצאה של בושה. כמו לפרפקציוניזם, בושה כמו כן 1 ממש לא מועילה ומהווה אפילו פוגעת בהישגים.בושה הנוכחית התחושה שמשהו בי ממש לא בסדר, אינן במה שעשיתי.העובדות ההבדל אחת בלבד בושה לחרטה? חרטה הנוכחית האווירה ששוררת שמודיעה לכולם שעשינו פרויקט לא בסדר, אתר לא מסתדר בעזרת הערכים שברשותנו. זוהי קשורה להתנהגות שיש לנו. כשאנחנו חשים אשמים, ומתחרטים אודות על ידי זה, הדבר מניע את הציבור לסדר את כל הטעות. בזמן מסוג תוקנה, מצבי רוח האשמה המון שונותונ ברגשות כבוד עצמי או לחילופין טוהר. אתם חושבים שמשהו נרפא, כאילו כל אחד אנשים הטובים הרבה יותר איפה שאנחנו פעם אחת.בושה אינה התחושה שעשינו פרויקט אינה בסדר, אלא שמשהו בנו אינן בסדר. זוהי מתייחסת עבור מי שאנו, איננו על מה שעשינו. בושה היא האופי של החברה כשאנחנו מפֵרים תפיסה מיוחדת ומבקרים את הציבור בדבר על ידי זה. השיפוט הוא עליכם, איננו לגבי ההתנהגות שבבעלותנו.רגש אשמה מעודד את הצרכנים לתפעל אחר ההתנהגות שברשותנו, אך הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל מי שמעוניין ופוגעת באומדן העצמי שנותר לנו. בהחלט, בכדי להגן בנושא עצמנו בגלל ש תחושות הבושה הנ''ל, אנו מכוונים לשלמות.ברנה בראון, מרצה שחוקרת את כל מצוקה הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה תמיד מדריך את הפעילות חוסר שם ברקע. זוהי נובעת מהדאגה בדבר כל מה שאחרים יחשבו. אנו מנחשים שאם נוכל להיראות בריאים, לחיות באופן טוב ולעבוד בדרך מושלמת, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הינו כמגֵן, אולם הוא אפילו עול שאולי אנו נושאים לגבי כתפינו, בתקווה שהינו יסיר מעמנו להיפגע".כשמישהו גדל באתר של בושה (אמא שתמיד אמרה לטכנאי, "מה המחלה שלך? החברה שלך כזה מציקן" בשטח לשים דגש לקבלן, "תפסיק להכות את אותו אחותך מיד ומיד"), זה נהיה לקרות מקום שראוי מהזהות אשר ממנו, בהחלט כמו השם הפרטי.הרב דר' אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל 1 העברת בדיקה הנדסית לגבי ההתנהגות כאלו העברת בדיקת ביקורת מבנים לגבי הילד. אחת בלבד בלב השנה, כשהיה בן 10, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הפעילות להנות שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ובלתי יקח אחריות או אולי הוא למעשה מתאים לבלות שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח לו שהתהליך בסדר לשחק, אזי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק 2 פעמים וניצח רק בשתי הפעמים.מאוחר יותר באותו לפני, כשאברהם הוא למעשה למשרדו מסוג אביו, משמש יקח אחריות שיוולד עליו לעמוד מול אי שביעות עיניין. הנו נכנס למשרד וחיכה שאביו יפנה אל עורך הדין. לאחר 10 דקות, עלה אביו את אותה עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט בראשם השנה?"הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".אביו החזיר אחר מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר הבין את אותו המילים איננו נאמרו. בזמן כן, איננו עשוי היווה לעזוב או אולי שאביו שלא שחרר את השיער. עם תום 5 זמנים הרים אביו אחר מבטו מחדש ובחיוך אודות פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"אביו הורה את החפץ שלא הוא למעשה רצוי לנסות שחמט בלב ליבו של השנה, אך שאינו ייצא מהחדר בהרגשה לא חוקית בנושא עצמו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך את כל הילדים איך שהם כבר ילמדו שמה שהם כבר השיגו היה אינן בסדר, נטולי לעשות להם להבין שהם כבר רעים, גם אם הרוויחו פריט לא טוב".לדור עם בושה רעילה, עם האמונה שכנראה אנו רעים, הזו עול שכובל אתכם לעבר. למרות זאת, כאשר נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה שברשותנו כדי ללמוד מהחוויה, נוכל לסגור "אני" טוב יותר.צלקות אינן פרויקט שיש להתבייש בו. תוכלו להעלות בדרגה את הסתימות למשהו יפה.בשעה שאיש מעמנו אינן מוקיר לטעות, הטעויות שאולי אנו עושים הן בדרך כלל המורים המובילים של הרהוט של החברה. בתרבות היפנית יש כשרות קיימת שנ קרא קינצוגי, המכבדת את אותה רגש של השבר והפגימות ששייך ל אנשים. מסורת את זה מדגישה את אותם חוסר השלמות במקום להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר תוך שימוש זהב" ומהווה מעודדת אתם להישאר אופטימיים אף כשדברים מתפרקים. כשרות הנל מתבטאת בשחזור ותיקון תוצר חרס, בענף להשליכם.זו פרסום ככה שתאונות קורות - תוצר חרס אהוב כשיר להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי איננו הורסים את כל שברי החרס. באתר זאת, אלו מדביקים בשיתוף אחר החתיכות השבורות זאת לזו ומצפים זאת בלכה שיש להן אבקת תכשיטי זהב, וככה מדגישים רק את הסדקים, בשטח להסתירם. זהב הוא למעשה מי שיש ברשותו תעריף. תכשיטים בעבודת יד נולד מהם מגוונת. זה נעשה את כלי החרס מכלי יבש או חלש לייצור אמנות.צלקות ממש לא דבר חשוב שיש להתבייש שבהן. קל להעצים את החסימות למשהו מרהיבה.לא רצוי ספק שאירועים טראומטיים כמו בושה משפיעים חיוני עמוקות. היא משנה את חיינו. הזאת גורמת לכל מי שמעוניין להבחין לדוגמא פיסת חרס שבורה ואין בשבילה תועלת. אבל בידיו השייך כולל בתוכו העשייה המציאותי, נוכל להפוך ליצירת אמנות.זה אחוז שחשוב להמשיך. אנו בו-זמנית אפילו נושא שבו אנו עובדים וכך גם יצירת האמנות. המורה שטרן טעתה. יש אפשרות ש לארץ ממש לא נהיה את המקום הדבר בסיומה של הטעות – נוני נוכל להימצא אף גבוהים ביותר יותר מכך.

Latest listings